עירא אבנרי

יצירה לחמש שחקניות בעקבות המחזה "חתונת דמים" והקינה "בכי על איגנסיו סנצ'ס מחיאס".

לאור קביעתה הידועה של סימון דה-בובאר כי נשיוּת איננה 'איכות' מולדת אלא זהות נרכשת ("את לא נולדת אשה, את נעשית אשה"), ההצגה בוחנת את התהליך של היעשוּת אשה בתרבות גברית של אובדן ושכול. על הפרק, כמה מדימויי הנשיוּת שלורקה מנסח ביצירותיו: נשים החיות בחברה המדכאת את זכותן ואפילו את יכולתן לחוות תשוקה; נשים שכבר מגיל צעיר רואות את עצמן כאמהות פוטנציאליות של לוחמי שוורים; נשים שנידונות למוות רגשי בעודן בחיים (בעוד הגברים מתים מוות ממשי, 'הירואי'); נשים שמכשירות זו את זו לחיי אלמנוּת; נשים שהפנימו את תכתיבי החברה ומפיקות ערך עצמי מיכולתן לשאת כמו צלב את הסבל הפרטי שלהן.